החלטה בתיק ע"מ 2112-10

נגד שני המשיבים הוגשו כתבי אישום דומים, ויוחסו להם שתי עבירות: האחת, נטילת חלק בתהלוכה ללא רישיון, ולפיה השתתפו המשיבים מספר פעמים בהפגנות בלא היתר באזור הכפר נבי צלאח, ובמהלכן הם יידו אבנים לעבר כוחות הביטחון, והעבירה השנייה היא זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, ועניינה באותם יידויי אבנים שנזכרים בפרט האישום הראשון. התביעה הצבאית בקשה את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, ובימ"ש קמא דחה את הבקשה, והורה על שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים. על כך העררים שלפני, כאשר לטענת התביעה קיימות ראיות לכאורה ועילות מעצר, ולכן טעה בימ"ש קמא כאשר נמנע מלהורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטות בימ"ש קמא.

להלן משפטים אחדים מהחלטות בימ"ש קמא: "קיימות ראיות לכאורה בתיק, השאלה אם יש סיכוי סביר להרשעה... הנאשם מכחיש, המפליל מפליל, ומעבר לכך לא מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה אשר יביאו להרשעה במידה סבירה, אם כי אפשרות זו בהחלט קיימת. בית המשפט מחליט לעת הזאת להעדיף את חירותו של הנאשם...". החלטותיו של השופט הנכבד קמא מלמדת על שימוש לא מדויק במושגים השונים. דומה כי לא למותר לחזור ולהזכיר בהקשר זה  מושכלות יסוד, את תמציתה של ההלכה שנקבעה בעניין זאדה לאמור: "...'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הן אפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר..." (בש"פ 8087/95  שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, עמ' 146-147).

הנה כי כן, מן הבחינה המושגית, שני הביטויים: "ראיות לכאורה" ו"סיכוי סביר להרשעה", הם שני צדדים של אותה משוואה, ולכן אם קבע בימ"ש קמא כי יש ראיות לכאורה, משמעות הדבר מיניה וביה היא כי יש גם סיכוי סביר להרשעה. יוצא אפוא כי הדברים שכתב השופט הנכבד קמא בעניין זה, מהם משתמעת אבחנה בין המושגים הללו,  לוקים בסתירה פנימית ועומדים בניגוד להלכה שנקבעו בעניין זאדה הנ"ל.

עתה, משהבהרנו את המושגים, נבחן את הראיות לגופן:  עד תביעה 2 מפליל באמרתו במשטרה מיום 15/07/10 את שני המשיבים, ואלה דבריו, בתשובה לשאלה מי עוד השתתף עמו בידוי אבנים לעבר כוחות הצבא: "השתתף איתי מחמד חוסאם אסמעיל אלפקיה (המשיב 2 - א.מ.), כבן 20, ראיתי אותו פעמיים לפני כחודש כשהוא מיידה אבנים בהפגנה בנבי צלאח. השתתף איתי עוד צדאם כמאל עזאת עראר (המשיב 1 - א.מ.), כבן 20, השתתף מספר פעמים בהפגנות כאלו, וראיתי אותו מיידה אבנים, אולם במהלך החודשיים האחרונים לא ראיתי אותו שם..." (עמ' 2 שורות 24 - 26). שני המשיבים זוהו ע"י המפליל גם בזיהוי תמונות. מדובר אפוא בזיהוי בשם מרובע, בגיל ובתמונה, ולכן יש לתת לזיהוי של המפליל משקל משמעותי.

בחומר החקירה, ניתן למצוא גם חיזוק ראייתי לעדותו של עד תביעה 2, בעדותו של עד תביעה 3, אשר מופלל גם הוא ע"י עד תביעה  2 בהשתתפות בידויי אבנים בנבי צלאח,  ומאשר בעדותו במשטרה מיום 15/07/10, כי לפחות בהזדמנות אחת, אכן נטל חלק בהפגנה ובידויי אבנים במקום האמור. גרסתו המפלילה של העד המפליל מפורטת וברורה, וכוללת זיהוי ברור של שני המשיבים, ויש לה כאמור גם חיזוק ראייתי מסוים. בנסיבות אלה, וחרף העובדה שהמשיבים מכחישים את דבריו של עד תביעה 2, אני סבור כי יש בחומר הראיות כדי לבסס סיכוי סביר, אם לא למעלה מכך, להרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום שהוגש נגד כל אחד מהם, ולכן אין מנוס מהמסקנה כי יש ראיות לכאורה נגד שני המשיבים.

אשר לעילה, הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כי השתתפות ביידויי אבנים בכלל, וביתר שאת במסגרת הפרות סדר המוניות, יש בה כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות שברגיל מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. וכך נוסחו הדברים בע"מ 3937,3938/07 בנסיבות שכמעט זהות לנסיבות שלפנינו: "... שני המשיבים השתתפו באירוע המוני של הפרת סדר אשר חמור כשלעצמו, אולם הם הגדילו לעשות ואף יידו אבנים לעבר כוחות הביטחון. מדובר במעשה שמעצם טיבו טבועה בו מסוכנות, ולא אחת גרמו אבנים לפגיעה של ממש ולסיכון חיים של מי שנפגע מהם... העובדה שהמשיבים הרהיבו עוז בנפשם להשליך אבנים במהלך אירוע המוני של הפרת סדר, יש בה כדי ללמד על מסוכנות שמצדיקה מעצר...".

הדברים הללו שנאמרו ביחס לאירוע בודד של הפרת סדר המונית, יפים ביתר שאת לנסיבות שלפנינו, שבהם הפרות הסדר התבצעו בסמוך לכפר נבי צלאח, באזור מועד לפורענות, שבו מתרחשות הפרות סדר המוניות באופן תדיר, מדי יום שישי לאחר התפילות במסגד, כפי שעולה מעדותו של עד תביעה 2 אשר מציין כי נטל חלק בכ-12 הפגנות בימי שישי במקום זה. מדובר אפוא בנסיבות שיש בהן כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות, ואינני סבור כי ניתן לתת מענה ראוי למסוכנות זו בחלופת מעצר. לא למותר לציין לעניין זה כי למשיב 2 יש עבר פלילי, לאחר שהורשע בעבירות ביטחון חמורות, ודינו נגזר בין היתר ל-28 חודשי מאסר בפועל וכן למאסר על תנאי משמעותי. עברו של המשיב 2 מחזק את עילת המסוכנות בעניינו, אולם כאמור, עילת המסוכנות  קיימת גם ביחס למשיב 1, אשר עברו נקי.

סוף דבר, משבאתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה נגד שני המשיבים, ומששוכנעתי גם בקיומה של עילת מסוכנות ביחס לשניהם שלא ניתן לתת לה מענה ראוי בחלופת מעצר, התוצאה היא כי יש להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. לפיכך עררי התביעה מתקבלים ביחס לשני המשיבים, החלטות בימ"ש קמא בעיינם מתבטלות, ותחת זאת, אני מורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם בתיקים אלו.   

ניתנה היום, 16 באוגוסט 2010, ו' באלול התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: